הנצחה

להנצחת זכרם של הנופלים מעפילי האוניה "חביבה רייק " אשר נפלו על הגנת המדינה בשנת 1948.

חביבה רייק

חביבה רייק נולדה בשם מרתה רייק,להוריה אמיליה וארפד,בת זקונים לששת ילדיהם.המשפחה חיה במצוקה קשה, ועברה להתגורר בסביבות העיר בנסקה ביסטריצה, בעיירה הרמאנץ. והיו המשפחה היהודית היחידה

בעיירה זאת המצב הכלכלי בעיירה הורע, גם הורע מצבה כלכלי של המשפחה.

חביבה למדה בבית הספר היהודי שמעה לראשונה על ארץ -ישראל ,על העלייה והציונות ובגיל 18 הצטרפה לקן "השומר צעיר" בעיר בנסקה ביסטריצה ומאז אימצה לעצמה שם עיברי – "חביבה". בתנועה למדה את

השפה העברית.

חביבה הייתה צעירה נחושה,שהתנדבה לפעילות בצלב האדום,לאט לאט הפכה להיות הדמות הדומיננטית, מלאה תפקידים בכיריים בין השאר ריכזה תרומות לקרן הקיימת לישראל.

בגיל 24 נישאה לחבר התנועה אהרון מרטינוביץ והשניים יצאו להכשרה בברטיסלבה. בדצמבר 1939 עלתה ארצה והצטרפה לקיבוץ מענית,כעבור זמן-מה נפרדה מבעלה.

חביבה זכתה להערכה ממפקדיה -יצחק שדה,שמעון אבידן,בני מרשק ושמעון אבידן .כשהעלו יצחק שדה ושמעון אבידן לראשונה באוזניה את רעיון שליחותה לסלובקיה נתמלאה ריגוש.

את קורסי ההכנה לשליחות עברה יחד עם השליחים האחרים בפיקוד ההגנה והפלמ"ח באותו זמן אמה האלמנה,אחיה ואחיותיה שנשארו בסלובקיה כבר נספו באושוויץ .

ערב היציאה ראו המפקדים חובה לעצמם לשוחח עם השליחים ביחידות והקבוצה יצאה בטנדר בריטי למצרים.במהלך השהייה במצרים היו לימודים מרוכזים הרביעייה התארגנה ליציאה לסלובקיה ,

בנתיים הגיע מברק מהמפקדה שהיה בחזקת פקודה:"חביבה לא תצנח" ב-1 בספטמבר ניתנה הפקודה שרק שלושת הגברים ינצנחו הסיבה הייתה דאגה לחייה. לבסוף הבטיח לה המפקד הבריטי כי היא תצא למשימתה במטוס הראשון שיצא

לסלובקיה בצבא הבריטי חביבה נקראה מרתה מרטינוביץ ,סמלת בחיל-האוויר המלכותי RAF .בצאתה לסלובקיה קיבלה זהות חדשה: "סרג'נט עדה רובינסון וכינויי צופן:ורה,בן ציון מרתה ועוד.

לחביה בישרו שלמחרת היא תטוס לסלובקיה להתרגשותה לא היה גבול,יום הטיסה היה בבוקר של18- לספטמבר ,בבוקר זה המריא המטוס שלקח את חביבה לסלובקיה.היא הוסעה לבנסקה ביסטרימה שם פגשה יהודים

חביבה ידעה שיהודי סלובקיה שנשארו אחרי הגירוש למחנות ההשמדה בפולין נטלו חלק בהתקוממות הסלובקית הגיע לבדה למקום ריכוז הפליטים בית הספר בו למדה בילדותה ומיד פעלה במרץ להשגת כספים

למימון בריחת יהודים והצלתם ממחנות העבודה ,חביבה הבינה כי אמא ,אחותה,אחיה וגיסה היו בקבוצת היהודים שוגרשו למחנות ההשמדה.חביבה וחבריה עסקו בהקמת רשת של תחנות מעבר מפולין לסלובקיה .

הקבוצה נסעה ברכבת אך נהג הרכבת עצר את הקטר מספר קילומטרים לפני היעד במרחק לא רב משם התחוללו קרבות בין הגרמנים והפרטיזנים הקבוצה המשיכה ברגל שעות ארוכות מסע רגלי בין ההרים והגיעו

לבוקובץ ,עם קבוצת המאסף של רפי רייס שהיה לבוש מדים ברטיים הקבוצה התמקמה בגובה של 2000 מטר מעל פני היום הם העריכו שהגרמנים לא יעלו עד גובה זה כדי להלחם בפרטיזנים בתאריך 29 לאוקטובר נשמעו צרורות

והושלכו רימונים למקום ,התוקפים ירו חביבה ורפי עלו במעלה ההר בכוונה להגיע למטה הצ'כוסלובקי בהר דומביאר והסתבר שאלה היו אוקראינים שהשתייכו לאס.אס הגרמני.רפי רייס נפצע וחביבה ורפי נשבו בידי אנשי האס.אס.

וכן גם חבריהם

ביום 20 בנובמבר 1944 עם שחר בקור מקפיא עצמות הובלו חביבה ורפי לתעלה ביער קרמניצ'קה ,יחד עם 250 אסירים יהודים ופרטיזנים ששהו עמם בבית הכלא ,כולם נורו במקום גופותיהם הושלכו לקבר

אחרים וכוסו באדמה לחה.בסוף המלחמה הוצאו גופותיהם מקבר האחים ונקברו בחלקה צבאית בריטית בפרג.

בשנת 1952, הועלו עצמותיהם של השניים לישראל הם נקברו בטקס צבאי ביד לצנחני היישוב בארץ שנפלו באירופה, ליד חבריהם לשליחות, בהר הרצל בירושלים.

***זכויות יוצרים של הסופרים תהילה וזאב עופר.

***חומר שנשלח ע"י האחיינית חביבה.