חנוכה עמנואל

שם משפחה, שם פרטי

שם האב

שבתאי

שם האם

רבקה

שנת לידה

1919

עיר לידה

סלוניקי

כינוי

מניקוס

בן זוג

אסתר כהן

מספר אסיר

116391

סטטוס בשואה

אסיר מחנות

עיר מגורים

סלוניקי

מחנות ריכוז

אושוויץ

בונה-מונוביץ

גלייביץ

דורה

נוישטט

13.06.2024
שיתוף
מועדפים

חנוכה עמנואל

עדות חנוכה עמנואל,כל הזכויות שמורות ארכיון יד ושם מספר פרטי 11492

סיפורו של סבי נכתב בספר "בנתיבי השאול". הספר הינו אסופת סיפורים של ניצולי שואה מיוון. את אוסף הסיפורים אסף וערך שמואל רפאל שהינו בן של אחד הניצולים ואשר ראה חשיבות רבה להנציח את הדברים בספר לדורות הבאים.

הסיפור מובא פה כפי שמופיע בספר, לא חשבתי שראוי לשנות כי הדברים מובאים מפי סבי. בסוף סיפורו אני מוסיף דברים שאמא סיפרה לי על סבא, אני אינני זוכר אותו כל כך.

שם פרטי: עמנואל

שפ משפחה: חנוכה

שמות בדויים, קיצורים וכינויים: מניקוס (הכינוי ביוון)

תאריך לידה: 12/1915/?

ארץ לידה ועיר: יוון, שאלוניקי

שם האם: רבקה

שם האב: שבתאי

מספר בני משפחה לפני המלחמה: אשת מוסר העדות

מספר אחים ואחיות לפני המלחמה: ארבעה אחים, שתי אחיות, מוסר העדות

מספר בני משפחה לאחר המלחמה: מוסר העדות הוא היחיד שניצל

מספר בני משפחה אשר נשלחו למחנות: אשת מוסר העדות, אם, ארבעה אחים,

שתי אחיות, מוסר העדות.

(האב נפטר ביוון)

תאריך שילוח למחנות: פסח, 1943

מספר אסיר במחנות: 116901

מחנות מרכזיים ששהה בהם מוסר העדות: אושוויץ, בונה, גלייביץ 3, דורה, נוישטאדט-לאגר

תאריך השחרור: 3/5/1945

מקום השחרור: נוישטאדט-לאגר

תאריך עלייה לארץ: 7/1946/?

מקום יישוב ראשון בארץ: מחנה אוהלים בשכ' שפירא בת"א.

עיסוק בעבר: עבד כרוקח ולאחר מכן כפועל נמל.

עיסוק בהווה: פנסיונר

ומפי אימי:

סבי עמנואל וסבתי חנה נישאו כחצי שנה לאחר עלייתם ארצה. גרו בתל-אביב בדירת חדר על הגג ברח' נחמני, שם נולדו בנותיהן רבקה (דודתי) ואתי (אימי).

סבי ניסה לעסוק עם עלייתו ארצה במקצועו הקודם – רוקחות, אולם לא עלה בידו ואז בחיפושיו אחר עבודה, הסתבר לו שרבים מהסלוניקאים שעלו ארצה עובדים בנמל תל-אביב ושם בתוך "המאפיה" הסלוניקאית מצא את פרנסתו ומקומו. שנים רבות עבד בנמל, כסוור וכראש קבוצה לסוורים, היה פעיל מאד בועד העובדים שם, היה עובד חרוץ, זריז ומסור ולוחם את מלחמת הפועלים לשיפור תנאי עבודתם.

העבודה לא היתה קלה, במשמרות ושעות ארוכות תחת שמש קופחת, אולם לפי אימי הוא כנראה מאד אהב את שהותו שם, בקרב הפועלים היוונים שכמותו, זה הזכיר לו את הבית ביוון.

סבא עבד בנמל תל-אביב עד לסגירתו. רבים מחבריו עברו לנמל אשדוד, אולם הוא יצא לפנסיה מוקדמת, כיון שמשפחתו לא רצתה לעבור לגור באשדוד.

אמא מספרת לי שסבא על כל צרותיו וחייו הקשים, היה איש מלא שמחת חיים, חברותי ובעל מזג חם לטוב ולרע. אמא אומרת שבכל מיני אירועים של ברי מצווה, חתונות וכדומה, סבא היה הראשון שקם לרקוד את ריקודי הסירטאקי היוונים, עם בקבוק משקה מונח על הראש כנהוג אצל היוונים, ידע לצחוק ולשמוח.

היא ואחותה תמיד התביישו כאשר היה רוקד וסבתי שלא היתה אישה שמחה היתה כועסת עליו, אך הוא המשיך בשלו וזה לא מנע ממנו לפעמים הבאות להמשיך לרקוד, לשיר ולצחוק.

בצעירותו, עוד ביוון ועם עלייתו ארצה אהב ושיחק שנים רבות כדורגל, ביוון שיחק בנבחרת יוון ואפילו ביקר בארץ עם נבחרת זו. באושוויץ-בונה, ידיעתו את המשחק, הצילה את חייו. וכאן בארץ שיחק בקבוצה של הנמל וכל שבת, עם או בלי משפחתו היה אץ למגרש הכדורגל ומשחק עם קבוצתו.

לאחר שנותר ללא עבודה – כיון שנמל ת"א נסגר, החל לעבוד בכל מיני עבודות מזדמנות, עבד מספר שנים במחסן של חברת "ניבה" חברה לטקסטיל, עבד עם הטנדר סוסיתא שהיה לו כמוביל משאות, כסדרן בתחנת מוניות ועוד כהנה וכהנה. סבא היה איש חרוץ מאד, תמיד חיפש עבודה, גם בשבתות עבד, כאשר כבר הפסיק לשחק כדורגל, על מנת לפרנס את משפחתו בכבוד ועל מנת שדבר לא יחסר בבית.

היה נהוג בבית סבא וסבתא לעשות יום שוק פעם בשבוע וסבא היה זה שעושה את הקניות ומביא מכל טוב הביתה, לפעמים אפילו סבתא היתה כועסת עליו שקנה יותר מידי.

בשנת 1989 נפטרה אשתו (סבתי חנה ז"ל) והוא נותר בודד בביתו. על אף שחייהם המשותפים היו קשים, היה כנראה קשור אליה בעבותות והוא חש בחסרונה בכל רגע ורגע בחייו מאז.

סבא היה איש נדיב מאד ולא חסך מילדיו ומנכדיו דבר, כאשר היה בא לבקר אותנו בקבוץ, תמיד היה מופיע בידיים מלאות ממתקים, מטעמים ומתנות קטנות לנכדיו.

בשנת 1990 נכווה באופן קשה ברגליו ועבר סידרה של ניתוחים והשתלות ולאחר צאתו מבית החולים עבר לדור עם דודתי רבקה ומשפחתה במושב תלמי מנשה.

סבא שמח לחזור לחיות בבית מלא במשפחה והסדור הזה היה טוב לשני הצדדים כל עוד היה עצמאי ובלתי מוגבל. השנים נתנו את אותותיהם וסבא הלך והזדקן ובלית ברירה נאלצו ילדיו להעבירו לבית אבות, כיון שדודתי לא יכלה לטפל בו יותר. בבית אבות לא הספיק להיות זמן רב כיון שחלה ואושפז בבית החולים, עבר ניתוח קשה בבטן, אך אט, אט התאושש ועמד לקראת יציאה מבית החולים, אולם לפתע התדרדר מצבו והסתבר שנדבק באיזה חידק אלים והוכנס לבידוד ומשם כבר לא יצא. ילדיו ליוו אותו לאורך כל תקופת אשפוזו בבית החולים ושלושתם היו איתו ברגעיו האחרונים, ממש כמו שכתוב בסיפורים היו נוכחים איתו והחזיקו בידו עד צאת נשמתו האחרונה. סבא נפטר בשנת 1995 סמוך לרצח רבין, אנו זוכרים זאת כיון שבאמצע ה"שבעה", בבית דודתי, פתחנו טלביזיה על מנת לשמוע על רצח רבין.

...

קראו עוד