זו נונה מתיקה שלי אהובת ליבי. מתיקה ירוחם לבית חננאל. האישה הכי אמיצה שאני מכירה.. שרדה בגטו רעב מחלות וקושי אינסופי.. ראתה את אחיה הצעיר ויטלי מוכה עד זוב דם ע״י שוטר גרמני רק בגלל שלא רצה להיפרד מהבנות ולהישאר בשורה של הבנים.. נסעה מסלוניקי לאושוויץ בירקנאו בקרון בקר מעופש צפוף וקר. בבת אחת, ברגע שירדה מהרכבת באושוויץ, התייתמה ואיבדה את כל בני משפחתה שנשרפו ועלו בעשן הארובות של אושוויץ. ניצלה לא אחת ממוות בטוח כאשר גרמנייה שלפה אותה מהתור לתאי הגזים.. גנבה אוכל בדרכים לא דרכים ונענשה על כך לא אחת בכל מיני עונשים שונים ומשונים….
הלכה שעות בשלג כדי להגיע לבריכה קפואה שם נאלצה לעמוד במים עד המותניים ופשוט לרוקן עלים מתוך הבריכה החוצה, מי ששפר עליה מזלה הצליחה לצאת מהבריכה הקפואה ומי שלא נשארה שם בתוך הבריכה…. כך יום אחרי יום. וכשהגיעו המשחררים המושיעים.. הגיעה בדרך לא דרך חזרה ליוון לאתונה שם הכירה את סבי היקר יצחק ירוחם לו נישאה ב-10/2/1946 בחתונה משותפת ומיד ניכסה לעצמה את התאריך כיום הולדתה. עלתה לארץ באוניית מעפילים ״חביבה רייק״ אונייה שנתפסה וכל יושביה הגיעו למחנה המעצר בעתלית (כאילו שלא הספיקו להם מחנות ..) הגיעה לשכונת התקווה וגרה בדירה קטנה מאוד שאפילו חדרי השירותים בה היו בחוץ למטה ומשותפים לכל השכנים גם יחד… נולדו לה 3בנות מקסימום ותשעה נכדים.. היא וסבי ניהלו יחד חנות ירקות בפלורנטין והמשיכו את המסורת של משפחתו של סבי להכין חמוצים.. היה להם מפעל גדול בסלוניקי..
נונה שלי אני מצדיעה לך!! גאה בך בכל יום מחדש גאה להיות נצר ליהדות סלוניקי המפוארת ואוהבת אותך ואת נונו כמובן בכל יום קצת יותר. תמיד אזכור ואזכיר לילדיי לקרוביו חבריי לכווולם…
ואנחנו 9 הנכדים ו-20 הנינים ושלושת בני הנינה הקטנצ׳יקים אנחנו ההוכחה שניצחת!
יהי זכרך ברוך אהובה
