מצה יוסף

שם משפחה, שם פרטי

סיפורו של יוסף (פפו) מצא

מהפרטיזנים בפלפונז לארץ ישראל

בערב יום כיפור של שנת 1943 עלו יוסף ("פפו") מצא בן ה-19, הוריו ואחיו על סוסים ובני המשפחה ברחו מעיר הולדתם פטרס שבצפון מערב חצי האי פלפונז ביוון, עליה השתלטו הנאצים, אל ההרים שמדרום מערב לעיר הנמל הגדולה. הם עשו דרכם אל מורדות הר מוברי (Movri) והתמקמו בתחילה בכפר שנקרא באותם ימים בוקורה (Boukoura) ואחר כך שמו השתנה לקרינוס (Krinos), כ-30 ק"מ מפטרס. לימים עלו גבוה בהרים למקום בשם מירה (Mira) בגובה 860 מטר מעל פני הים. בכפר הקטן הזה, שמנה בסך הכל כמה עשרות תושבים, יוסף הצטרף לפרטיזנים היוונים שלחמו בכובשי ארצם. יוסף מצא, תושב רמת גן וכיום בן 96, מספר:

"הקהילה היהודית בפטרס היתה קטנה. היא מנתה 450 -500 נפשות, מתוך אוכלוסיה כללית של 110 אלף איש ורוב חבריה עסקו למחייתם במסחר. להורי היתה חנות בדים המבוססת על תפירה עילית, כלומר אנשים קנו בחנות בד ותפרו בביתם. אווירה אנטישמית, ככל שהיתה קיימת, לא הורגשה באופן בוטה. בטח לא בבית הספר בו למדתי, שם הרגשתי שווה בין שווים בקרב חברי התלמידים. סימני האנטישמיות והאפליה כלפי יהודים הורגשו בעיקר כאשר הגרמנים נכנסו לפטרס שבה חיו באותה עת גם איטלקים רבים".

"ברחבי יוון החלה התנגדות לפולש הגרמני. כשהגרמנים נכנסו לפטרס השלטון בעיר נמסר לידי האיטלקים. אני זוכר שמטוסים איטלקיים הפציצו את העיר ביום ההשתלטות הראשון. הממשל היווני (הרשמי) שיתף פעולה עם הגרמנים".

"בקונסוליה היוונית בפטרס הועסק פקיד יווני ששימש בין השאר כמתורגמן. הוא הכיר אישית את דודי, יצחק מצא. יום אחד פגש העובד הזה בדודי, ששימש גם כיו"ר הקהילה היהודית בעיר, ויעץ לו בבהילות: 'אם אתם יכולים, תברחו מהעיר ומיד!'. הדוד זימן מיד את כל ראשי המשפחות של הקהילה היהודית אל בית הכנסת המקומי, שם הוא סיפר לנוכחים את מה ששמע מעובד הקונסוליה. בסיום דבריו הוא הודיע למתכנסים בבית הכנסת: 'אנחנו החלטנו לברוח'. למחרת, בבוקר יום כיפור, עלינו על הסוסים והסתלקנו בשקט מתחומי העיר".

"משפחות אחרות, שאף הן ברחו מפטרס אל ההרים שבקרבתה, סברו שמאומה חשוד לא קורה בעיר למרות הכיבוש הנאצי, והן החלו לחזור לבתיהן. זו היתה החלטה גורלית, משום שכל אלה ששבו לבתיהם בעיר פטרס נאסרו וגורשו למחנות ההשמדה. קבוצה קטנה של משפחות: משפחת יוחנן, משפחת בללי ומשפחת מצא נשארו בהרים ולא חזרו לפטרס. גם הכומר של כפר קרינוס אליו ברחנו הצטרף אלינו לנתיב הבריחה, מכיוון שהיה ברשימה השחורה של הגרמנים כמי שהושיט סיוע לפרטיזנים".

"זכור לי ששני ילדים אחים ממשפחת בללי נהרגו בידי הגרמנים, כנראה במהלך היתקלות עמם בהרים. ההרג הזה אירע עקב הלשנה של מישהו אנטישמי, הלשנה שהביאה את הגרמנים לחפש אחר יהודים שהסתתרו. שני הילדים, שאחד מהם היה חבר שלי, פשוט לא הספיקו למלט את עצמם".

"הצטרפנו לפרטיזנים. הנשים שבמשפחה לבשו לבוש מסורתי – כפרי, כדי להסוות את יהדותן. היה חורף והתבוססנו בשלג טובעני. חיינו חיי נודדים. הכוחות האנגלים נהגו להשליך מדי פעם מהליקופטרים ארגזים מלאי מטבעות זהב לידי הפרטיזנים, כדי לעזור להם במאבקם. הפרטיזנים נתנו לי לירה זהב אחת ואני שומר אותה מאז למזכרת".

– האם הפרטיזנים ביצעו פעולות התקפיות כנגד הגרמנים, או הסתפקו בניהול פעולות הגנתיות?

יוסף מצא: "במרכז יוון, באזור העיר וולוס, הפרטיזנים ממש נלחמו בצורה התקפית, אבל אצלנו בפלפונז, הם התמקדו בטקטיקה של הגנה, למעט התקפות בודדות שהם ביצעו. מי שהרבה לעסוק בפעולות נגד הגרמנים היה ארגון E.A.M, תנועת מחתרת יוונית, שרוב היהודים שניצלו ביוון בעזרת הפרטיזנים, חייבים את חייהם לארגון זה".

– ספר על הדוד שלך, יצחק מצא, שהיה ראש הקהילה היהודית בפטרס.

יוסף מצא: "לדוד יצחק היה מעמד מכובד בחברה היוונית המקומית. בכל פעם שרצה להיפגש עם ראש העיר, הוא נענה בחיוב. הוא היה אורח רצוי בלשכתו. לראש העיר היה יחס אוהד כלפי יהודי עירו. הדוד שלי היה ציוני פעיל וגייס תרומות רבות לישוב היהודי בארץ, בסיוע הסוכנות היהודית והקרן הקיימת לישראל. אחד מילדיו של יצחק, אלעזר, עלה יחד איתי לארץ ישראל – באנית המעפילים 'חביבה רייק'. בתאריך 8.6.1946 האניה 'חביבה רייק' אספה אותנו, לאחר שלושה ימי המתנה באוהלים, במפרץ קטן ליד קייפ סוניון שמדרום לאתונה. 450 איש עלו על האניה. האניה הביאה אותנו לנמל חיפה, אך שם תפסו אותנו הבריטים, שראו באניה זו אמצעי לא חוקי, והם העבירו את כולנו למחנה מעצר בעתלית".

גרנו בארץ יחד בשכונת התקווה בתל אביב. יחד התגייסנו לצבא. אלעזר, שהצטרף לחטיבת גולני, נפל במהלך פעילות "מבצע חורב" ביום 28.12.1948, בן 24 במותו".

"אחי חיים מצא עלה לארץ אחרי קום המדינה, ב-1949.

"באשר לי – ביקשתי להתגייס לחיל הים, אבל הציבו אותי בחטיבת הראל, שפעלה באיזור פרוזדור ירושלים. אחי אברהם ז"ל עלה ארצה כשנה וחצי לפני, ב-1945. הוא ושאר משפחתי הגיעו ארצה לא באנית מעפילים, אלא באנית נוסעים רגילה. עמו עלה לא"י שלמה מצא ז"ל, בנו של יצחק ראש הקהילה בפטרס. שלמה נפטר ממש עכשיו, לפני כחודש ימים באפריל 2020".

יוסף הוסיף וסיפר על מקור השם מצא, והוא במושבה מוצא בדרך לירושלים שעוד בתקופת בית ראשון חיו שם יהודים ובחורבן בית שני התפזרו משם היהודים לקצוות תבל.

"בסך הכל נשלחו למחנות המוות 300 מבין 450 היהודים שהתגוררו בפטרס ערב הכיבוש הגרמני".

יוסף (פפו) מצא כיום בן 96 חי ברמת גן אצל בתו. עד לא מזמן היה מבקר מדי שנה את אחותו כולה (מלכה) שגרה באתונה. יוסף נישא לאיווט (חדד) מצא ז"ל והולידו את אסתר גל מצא.

יוסף איש מקסים, נעים הליכות, צלול ופעיל במשחקי מחשבה וזיכרון.

הוריו של יוסף מצא: אליהו (איליה) ואסתר (טלניה) מצא הולידו 4 ילדים:

מלכה (כולה) מצא שנישאה ביוון וגרה שם עד היום, בת 98 שנים,

יוסף (פפו) מצא,

חיים (ויטוריו) מצא ז"ל

ואברהם (מינו) מצא ז"ל.

ראיין ורשם: חיים ביאור

סייעו: שבי ואורית עזוז

תועד בתאריך: מאי 2020