נמכון ניצחון מרי

שם משפחה, שם פרטי

משפחת אמי – משפחת נסחון  

שם אמי הוא מרי (מרים) נסחון, נולדה בפטראס שביוון בתאריך 25.09.1925. היא הגיעה לארץ ישראל בשנת 1946 ונפטרה בתל אביב ישראל בשנת 1989. שם סבי הוא שמואל נסחון, הוא נולד באיזמיר, טורקיה, בשנת 1902. נרצח בבירקנאו בשנת 1945. שם סבתי: ויקטוריה נסחון לבית משפחת לוי, נולדה באיזמיר שבטורקיה בשנת 1902. נרצחה בבירקנאו בשנת 1944. שם דודי: ישראל נסחון. נולד בפטראס, יוון, בשנת 1922. נרצח בבירקנאו בשנת 1944. שם דודי: אברהם (מקי) נסחון, נולד בפטראס שביוון בשנת 1927. תאריך הירצחו לא ידוע במדויק, יש אינפורמציה לא מאומתת שהיה חלק "מהזונדר קומנדו" שעבדו בקרמטוריום בבירקנאו, ובמרד שעשו מול הנאצים נורה שם ונהרג (המידע לא בדוק ולא ברור ומסתמך על חלקי עדויות).

תיאור האירועים של משפחת אמי מרי נסחון

אברהם ומרי

כשפרצה המלחמה, אמי ומשפחתה שהו בסלוניקי, זאת לאחר שעזבו את פטראס בעקבות חיפוש אחרי פרנסה של אביה. כשהבינה המשפחה שהמצב נעשה קשה והיהודים נעצרים ונשלחים ברכבות לפולין, החליטו לברוח להרים תוך ידיעה שהצבא הגרמני לא יעלה לחפש אותם במקומות אלה. אמה של מרי, ויקטוריה, הייתה חולה כבר אז בסרטן. כשמצבה החמיר והיא נזקקה לטיפול, קיבלה המשפחה החלטה לחזור לסלוניקי למספר ימים על מנת לטפל בה. הם לא הספיקו לשהות כמעט בסלוניקי – מישהו הלשין עליהם והם נעצרו ונשלחו לאושוויץ בירקנאו. הורי אמי ושני האחים שלה לא שרדו את המלחמה, הם נרצחו בבירקנאו.

אימא שרדה את בירקנאו, היא עברה שם שש סלקציות ושרדה זאת למרות הכל. משם הועברה עם מספר אסירות למחנה ברגן בלזן שהוגדר כמחנה עבודה. לאחר ששהתה שם מספר חודשים הועברה למחנה עבודה נוסף, שאני אישית לא ידעתי עליו – מחנה בשם פלוסנבירג (קיים מסמך מפורט שמאשר את השהות שלה במקום) ומשם הועברה שוב למחנה עבודה והשמדה בשם מאוטהאוזן שבאוסטריה. במחנה זה שהתה מספר חודשים ושם שוחררה על ידי הצבא האמריקאי במאי שנת 1945. הצבא האמריקאי, בניגוד לצבא הרוסי, מצא לנכון לטפל באסירים שבמחנה ובשלב ראשון אימא הועברה למחנה שיקום בעיר בארי שבאיטליה, שם דאגו לטפל בהם ולאושש אותם אחרי מה שעברו.

לאחר שיקום של מספר חודשים דאגו האמריקאים להביא אותם ליוון. אימא הגיע תחילה לעיר הולדתה פטראס, לא מצאה שם כלום והמשיכה לאתונה. באתונה חברה למחנה ההכשרה שבקייפ סוניו ומשם ביוני שנת 1946 הפליגה לארץ. היא ירדה, כמו האחרים בהפלגה זו, בעתלית, משם הגיעה לקיבוץ גבעת ברנר ולאחר מכן לתל אביב. באפריל שנת 1947 היא התחתנה עם אבי, אברהם (אלברטו) בן אחדות. כשמלחמת השחרור פרצה המשיכה אימא להתגורר בתל אביב, ברחוב כפר גלעדי שבדרום העיר. עם סיום המלחמה היא עברה לנצרת וגרה בעיר הערבית עקב שירותו של אבי שם במחנה הפיקוד. במהלך התקופה הזו נולד אחי הבכור חיים בבית החולים האיטלקי שבנצרת, ומשם עברה יחד עם אבי לתל אביב בשנת 1954. אותי ילדה בשנת 1956. אמי נפטרה ממחלת הסרטן בשנת 1989 והיא רק בת 63.