סלם מורדוך

שם משפחה, שם פרטי

עדות מרדכי ואלברטו סאלם שנשלחה על ידי הבת דבורה .

בכיבוש יוון ע"י הגרמנים,ניתפסתי כבן ערובה.באוקטובר 1941 וניסגרתי במחנה "פבלו מלה".

אני נשארתי שנה בתור יווני עד שיחרורי.לאחר מכן ניתפסתי פעם נוספת ונשלחתי לעבודת פרך בעיירה ליפטוקירה,

משם גם ברחתי םפעם נוספת ,ניתפסתי ונשלחתי לעיירה "תיכה" (ליד אתונה) שהיה מחנה עבודה.

שם נשארתי 5 חודשים משם העבירו אותנו למחנה בשכונת "ברון הירש" אשר בסלוניקי,שם נאספו כאלפיים

יהודים והיינו המשלוח האחרון לגרמניה.ממחנה זה ברחנו אחי ואני ואז בסלוניקי לא נשארו יהודים.

הגרמנים הוציאו כרזות והזהירו : כי מי שיחביא יהודים -יהרג במקום.אני ואחי הלכנו ל"פולכריה טוטונג'י"

שהיתה מכרה וותתיקה שלנו מלפני המלחמה.ונשארנו אצלה שבוע עד שהרגשנו שאי אפשר להשאר יותר בגלל שזיהו

אותנו כיהודים והחלטנו לברוח בכוון העיירה קתרינה (ליד אולימפוס) ומשם להגיע ללריסה היכן שהיו עדיין איטלקים.

כאשר הגענו לגשר על נחל אקטיו וצינו לעבור אותו כל אחד בנפרד.

אני עברתי את הגשר על גבי עגלה דרך השמירה של הגרמנים וחיכיתי לאחי עד שיגיע גם הוא.ישבתי לנוח בשדה

של אבטיחים ואז הופי אדם בגיל 35 בערך והתחיל לשאול אותי כל הזמן שאלות שבגללם התחתי לפחד.

אמרתי לו שאני הולך לקתרינה לעבוד ואני לא מפחד מהגרמנים בסוף שאל אותי אם אני יהודי ואמרתי : לא

והוא התעקש שאני כן יהודי ואז בלית ברירה שאלתי אותו מה הוא יעשה אם אני כן יהודי והוא ענה לי: אני פשוט

אציל אותך.אמרתי לו שאני מחכה לאחי שנמצא במצב דומה.כיכינו עד שבע בערב וכשלא בא הלכנו יחד לכפר ידה.

שם הכניס אותי הבחור לכנסיה בכניסה לכםפר. למחרת בשעה חמש בבוקר העיר אותי והדריך אותי ללכת בכיוון הרי וורניון וגם

נתן לי מכתב ואמר: אם אתפס על ידי אזרחים שישאלו אותי אם אני קשור ל-ה.א.מ. אגיד כן.ולא אמר לי מה זה ה.א.מ.

ולא ידעתי על קיומו של הארגון הזה.

בדרך עברתי גשר נוסף ואז פגשתי את אחי וסיםפרתי לו מה עבר עלי,שנינו המשכנו בדרך יחד בשעה ארבע בערב

הגענו לקתרינה.

אדם אחד ראה אותנו ואמר שהגרמנים נמצאים כאן ויעץ לנו לעקוף את המקום.מצאנו מקום נידח בצד הדרך והחלטנו

לישון באוורווה.בבוקר המשכנו ללכת לכיוון אלסונה כפי שיעץ לנו אותו אדם.בדרך פגשנו שני אזרחים עם 4 פרדות

ויחד הלכנו עד שהגענו לכפר שרוף ואז פגשנו בפעם הרשונה את הפרטיזנים שהיו אנשי המילואים במקום.הם זיהו אותנו כיהודים

ולקחו אותנו לכפר אחר בסביבה שאת שמו אני לא זוכר.באותו כפר היה האחראי מטעם ה.א.מ. יהודי וגם הוא דיבר איתנו

בספניולית וקראו לו קפיטטן גאורגי והוא גם הסביר לנו איך להתגייס ל-ה.ל.ס.

בערב לקח אותנו מורה דרך לכפר אחר בסביבה שהיה המטה של ה.ל.ס. שם ראיינו אותנו וגייסו אותו ליחידה החמישית

של העיירה "טריקלה".

אני השתתפי בקרבות נגד הגרמנים בוולחבה והרבה התקפות מארב באיזור.השתתפתי בקרב שהיה על הדרך

לריסה-טריקלה ועם אות יחידה הייתי עד השחרור.

ביחידה הזו פגשתי והכרתי את חבריי אלברטו עזר ואיזק לזר.

עדות- לואיזה סאלם (רעייתו של מורדו) (ניגרי).

הבריחה של יהודי לאריסה מתחילה כאשר  הצבא האיטלקי הפסיק את המלחמה(1943).

בלאריסה שלטו האיטלקים ולאבא שלי היה מכר איטלקי אשר אמר לו כי עכשיו יבואו הגרמים ועליו לברוח.

גם המפקד הצבאי של לאריסה הזהיר את היהודים באמצעות הרב הראשי לוהצי להם לברוח מעיני הגרמנים.

משםפחת דניאל ניגרי (משפחתי) יחד עם משפחות אחרות כמו: משפחת יעקב ליס,משפחת פילס,משפחת לילוס,

משפחת מייס,משפחת ברוך בן עוזיליו,משפחת פרג'י ברחנו לכפר קיסרלי על הר קיסבו.וכולנו היינו תחת חסות

א.ה.מ. כמו אברהם ויעקב פילס ויצחק ניגרי.

כאשר הגרמנים לקחו תחת חסותם את כל אזור טסלייה הם התקיםפו את ההר קיסבו וכבשו את קיסרלי.

שם תםפסו והוציאו להורג את אלברטו,משה,אבא פרג'י גם מייסיס.מקי פילוס נתפס והוצא אחר כך להורג  בלריסה.

בכל פעם נערכו סריקות על ידי הגרמנים היו חברים ב-ה.א.מ. מודיעים לנו,כדי שנברח למקומות אחרים.

ואז החללטנו ללכת לבפר קריצה ליד הים.שם נשארנםו כמה זמן ואותי החביאו בתוך מערה.

כאשר נגמרו הסריקות חזרנו לקיסרלי. משפחת פילס נשארה בכפר סיליצלי עד השחרור.ארגון ה.א.מ. הגן עלינו

ודאג גם לאוכל.הכל היה של ה.א.מ. כך שאנחנו לא יכוליים להצביע על שמות מסויימים.הפקודה של ה.א.מ. היה

ברורה: כי מי שיסגיר את ילשין או יגלה יהודים גורלו יהיה -מוות.

כך שאף אחד לא העיז לדבר,כאשר היו הפגנות בלאריסה נגד גיוס יוונים לצבא הגרמני נתפסו.

אחותי ואני הוכנסנו למעצר כיווניות למשך חודש. כאשר השתחררנו אסף אותנו ה-ה.א.מ. ודדאג לנו בסידור עבודה

ובית וכך עשו לכל היהודים במקום.