קלמרו יוסף

שם משפחה, שם פרטי

בספר  של סטלה שלם παιδια τησ θεσσαλονικησ

(כל הזכויות שמורות לסטלה שלם)

קלמרו יהודה נולד בתאריך 21.2.43  בנם של אלגרי ויוסף קלמרו.

תחושות בני הדור השלישי

התגליות שלי על סבי יוסף קלמרו ז”ל

שהיה ממקימי הארגון

שהיה ממקימי הארגון

באחד מערבי יום שישי, הגעתי עם משפחתי, בעלי ושני ילדי,לארוחת ערב אצל הורי. ביקשתי מאימא שלי לעיין בעבודת

שורשים שכתבה אחותי כשלמדה בבית ספר יסודי. העבודה הייתה עטופה בשקית ובתוכה מצאתי תעודה עם הכותרת

“לזיכרון עד” מיום 8.4.1975 , המציינת את הטמנת צלוחית האפר של גוויות מתינו בתקופת השואה, שלא זכו לקבורה,

מתחת למצבת עד ביד ושם. בין שמות החתומים על התעודה הבחנתי בשמו של סבי, יוסף קלמרו שהיה ממקימי הארגון

ותפקד בו כגזבר בין השנים 1953-1977 . הפתעתי הייתה גדולה. עד אותו יום אף אחד מבני משפחתי לא דיבר על פעילותו

ותרומתו החשובה של סבי לארגון. יצרתי קשר עם משרדי הארגון, שהיום אני שמחה להימנות בין חבריו, יחד עם אבי

משה ואחותי דלית. בהתבסס על אותה עבודת שורשים, אני מבקשת לספר את סיפורם של סבי יוסף קלמרו פפו וסבתי

סוזנה קלמרו ז”ל שעלו לארץ ישראל בשנת 1946 , כאן נולדו להם 3 ילדים, שבתאי סבי , משה ושמחה  סימה.

הקמת הארגון

במרס 1953 , סבי יחד עם עוד ארבעה חברים, הקימו יחד את ארגון ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי יוון בישראל, בו התנדב סבי

במסירות עד שנת 1977 .

בשנת 1992 נפטר סבי וכשלוש שנים אחריו, בשנת 1995 , נפטרה סבתי. כשקראתי את הסיפורים שלהם, הרגשתי מצד אחד

מזועזעת ומצד שני גאה. גאה במשפחה שלי, בסבא וסבתא שלי, בשורשים שלי. העובדה שלמרות גודל הכאב הם המשיכו,

לא התייאשו, לא ויתרו, הגיעו ארצה והקימו משפחה טובה עם ערכים, זיכרונות והרבה אהבה, מעוררת בי הערכה גדולה .

המחשבה עליהם אף פעם לא משאירה אותי אדישה. אם יש כוח אמיתי זה חייב להיות זה. כוח ששזור בכאב. כוח שנובע מתוך

התגברות על ייאוש. כוח של תקווה.

יוסף קלמרו פפו

נולד בשנת 1916 בשאלוניקי ליהודה וסולטנה קלמרו. היו לו שלושה אחים גדולים ממנו, אליהו, ניסים, ומלאך ואח ואחות

קטנים ממנו, שבתאי וסונחולה. המצב הכלכלי בביתו של סבי היה קשה מאוד. הם גרו בשכירות בבית ישן ורעוע. אביו היה

מרותק במשך 3 שנים למיטה בעקבות בעיית עיניים קשה ולא היה באפשרותו לפרנס את משפחתו. אחיו הגדול של סבי עבד

בסנדלרייה ובמשכורת שהרוויח השתמשה המשפחה לקניית אוכל. משכורתו לא הספיקה לפרנסת המשפחה כולה וכשהחל

האב להחלים ממחלתו, התחיל לעבוד מעט על מנת שלפחות ארבעה מבניו יוכלו להמשיך ללמוד בבית הספר.

סבי למד בבית הספר 10 שנים, רובן בבית ספר עממי של הקהילה היהודית בשאלוניקי.

בגיל 14 עזב את הלימודים על מנת להתחיל לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה. אחיו הגדול נסע לצרפת

על מנת לחפש שם את מזלו. סבי המשיך לפרנס את משפחתו יחד עם יתר אחיו הגדולים. הוא מכר

אוכל לעגלונים וממתקים בבתי קולנוע, מהכסף שהרוויח אפשר היה להאכיל את משפחתו. בשנת 1931 , חזר אחיו הגדול מצרפת. היה

אז חורף קשה ובבית המצב היה גרוע. לילה אחד נפל אחד מקירות הבית, ובמקומו נשאר חלל פתוח, אותו כיסתה אימו בסדינים. בעל הבית סרב לתקן את הנזקים

ולכן החליטו הוריו לעבור דירה, ומצאו דירה בת 2 חדרים ברחוב אחר. באותה תקופה החליט אחיו הגדול לנסוע לארץ ישראל.

הנסיעה הייתה כרוכה בתשלום של 20 ל”י. השגת הכסף הייתה קשה ביותר עבור המשפחה, אך בעזרתו של מכר, בעל חנות תנורי

חימום, סודר העניין וכך הצליח אחיו הגדול של סבי לממש את רצונו. סבי ואחיו הגדולים המשיכו לעבוד ולפרנס את המשפחה.

כאשר הגיע לגיל 21 , התגייס סבי לצבא יוון. באותה תקופה נסע אח נוסף לא”י. סבי שירת בצבא כשנה וחצי ואז נפתחה מלחמה

בין יוון לאיטליה. כאשר נכנסו הגרמנים לסייע לצבאות הפולשים, כבשו הגרמנים את יוון.

חיים בצל הגרמנים

כל הזכרים מגיל 18-45 נלקחו לעבודת פרך. סבי היה נשוי והיה לו ילד. לאחר תקופה שבה התגוררו בגטו היהודי בשאלוניקי,

הועברו לפולין.

המחנה הראשון אליו הגיעו היה אשוויץ, שם איבד את אביו, אימו, אשתו, ילדו, ושלושה מאחיו. אחר כך עבר לבונה. שם שהה כשנה

וחצי, עד שהרוסים התחילו להתקרב לפולין. הגרמנים אספו את כל האסירים וכולם החלו לצעוד לגרמניה. לאחר מכן עלו על

רכבות פתוחות, בהן נסעו 8 ימים ולילות קשים מנשוא עד הגיעם לברגן בלזן.

השחרור המיוחל והפגישה עם סוזנה קלמרו

לאחר השהייה בברגן בלזן, שוחרר המחנה ע”י צבאות הברית שפלשו לגרמניה.

סבי, יחד עם חברים נוספים, שמעו שישנן במחנה בנות מיוון. הם הלכו לראותן, וכך הכיר את סבתי סוזנה.

סבתי בתם של משה ודודון אברבנאל, נולדה בשאלוניקי בשנת 1926 , היה לה אח אחד, יצחק. היא התייתמה מאמה בגיל צעיר

וגודלה בידי סבתה. משפחתה עברה את אותו מסלול ייסורים והשפלות שהיו מנת חלקם של כל יהודי שאלוניקי. אביה ואחיה

הושמדו באושוויץ מיד עם הגיעם למחנה.

סבתי הגיעה למחנה בירקנאו, שם שהתה תקופה מסוימת, ואז הועברה לאושוויץ.

כשהגרמנים החלו להפסיד במלחמה, החלו לפנות את המחנה,והאסירים התשושים והחולים הוצאו לצעדת המוות שנמשכה

8 ימים ואחר כך נסעו ברכבות המוות לברגן בלזן, שם שוחררה בתום שהות של כ 4- חודשים בידי האנגלים והאמריקאים.

בשנת 1946 הגיעו סבי וסבתי לארץ ישראל ונטלו חלק בבניין.

גיליון 18 באדיבות רחל העליון מזריץ כל הזכויות שמורות

נישא לאברבנאל סוזנה ממעפילי האוניה.