סיפורה של ספינת המעפילים "חביבה רייק"

בליל 2 ביוני 1946 זרח הירח בחרמש צר מאד. החשכה טשטשה את פעילותם של האנשים, אך עדיין, הירח סיפק להם מעט אור. הם החלו לעלות על שתי הספינות הקטנות שהמתינו להם במעגן המאולתר. הספינות נצמדו האחת לאורך השנייה בסמוך לסלע גדול אליו הוצמד גשרון מעץ, והאנשים עברו מהסלע אל הגשרון, ממנו אל הספינה הקטנה יותר וממנה אל המרוחקת יותר.

היו אלו ספינות המעפילים "רפי" ו"חביבה רייק", שנקראו על-שמם של שני צנחנים ארץ-ישראלים שהוצנחו באירופה, נתפסו בידי הנאצים ונרצחו.

התוכנית שגובשה במוסד לעלייה ב' של ארגון "ההגנה" הייתה להשיט יחד את שתי הספינות, בכדי להקטין את הצפיפות על סיפונן. לפי המשך התוכנית, כאשר יגיעו סמוך לחופי ארץ-ישראל, יעברו המעפילים מ"רפי" אל "חביבה רייק".

מספר חודשים קודם לכן נאספו האנשים בשלושה מחנות הכשרה באתונה. בסמוך למועד ההפלגה הם נשלחו אל מחנה אוהלים שהוקם במרחק הליכה מאתר ההפלגה בכף סוניון (Cape Sounion). במסווה של מחנה קיץ הם עברו הכשרה, שכללה גם שחייה וחתירה. הקבוצה מנתה 463 גברים ונשים, מיעוטן הרות.

היו בקבוצה כשלושים ילדים בגילאים 15 – 18, כמו גם מספר אנשים בשנות הארבעים לחייהם; מרבית המעפילים היו בקבוצת הגיל שבין 20 – 30. מרביתם היו יוצאי יוון, אך היו ביניהם כשישים שורדי שואה לא-יוונים, אשר הגיעו ליוון אחרי המלחמה. יותר ממחצית מהמעפילים חוו את זוועות הנאצים במחנות המוות; היו ביניהם פרטיזנים, אך היו גם מי שניצלו במסתור, במחנות כפייה או בשבי האיטלקי.

בערבו של 2 ביוני 1946 ניתן האות, ומאות האנשים הצוהלים אספו את מעט חפציהם ומיהרו לעלות על הספינות העוגנות, בהנחייתם של אנשי "ההגנה". בשעה 23:30, לאחר שכולם התמקמו בשתי הספינות, הם יצאו לדרך.
ההפלגה עברה יחסית היטב, למעט עצירה אחת למילוי מכלי המים.

ביום 5 ביוני עברו הנוסעים מ"רפי" אל "חביבה רייק", ו"רפי" חזרה ליוון, לביצוע משימת העפלה נוספת.
בבוקר יום 7 ביוני, בהתקרבם אל חופי מצרים לצורך הסחה, חג מטוס בריטי מעל הספינה. בערב המעפילים כבר הבינו שהם התגלו ע"י הבריטים – משחתת של צי הוד-מלכותו הגיעה לזהות וליירט את "חביבה רייק".

למעשה, לבריטים היה מודיעין מוקדם על הספינות, על ההכנות להפלגה ועל מועד יציאתם של המעפילים לדרך. הם עקבו אחריה לאורך נתיב השיט שלה ועצרו אותה קרוב לחופי ארץ-ישראל. ניסיונות ההסחה של מפקדי "ההגנה" של הספינה, כמו גם חבלה מכוונת במנועיה, לא הועילו. 

            כל שנותר ביד המעפילים לעשות הוא להניף כרזה שהוכנה מראש, ועליה נכתב:
                               "שמרו את השער פתוח אין אנו האחרונים"

הבריטים גררו את "חביבה רייק" לנמל חיפה, ואור ליום 8 ביוני 1946 העבירו את נוסעיה למחנה המעצר בעתלית. במהלך יוני ויולי 1946 שוחררו המעפילים מהמחנה, תוך ניכוי מספר המשוחררים ממכסות ההגירה לארץ ישראל, שהשלטונות הבריטים התירו.

סיפורם של המעפילים מקופל בין דפי האתר, למען לא יישכח.